כשחוזרים על חומר למבחן, לא תמיד עוד קריאה עוזרת. לפעמים צריך דרך אחרת
לפגוש את החומר. סמלול מציע ללומד ליצור סימנים אישיים שמזכירים לו רעיון,
קשר או שאלה, בלי להפוך את המחברת לשיעור ציור.
המחברת פתוחה, הראש כבר עייף
החומר למבחן מונח על השולחן.
מחברת, דפים מודפסים, סיכומים מהכיתה, אולי גם מצגת שנשלחה בקבוצה.
קוראים שוב. מסמנים במרקר. עוברים לעמוד הבא. ואז, אחרי כמה דקות, עולה
התחושה המוכרת הזאת: קראנו, אבל האם זה באמת נכנס?
אנחנו מכירות את זה.
לא רק אצל ילדים. גם אצלנו המבוגרים.
יש רגע שבו עוד קריאה לא בהכרח עוזרת. העיניים עוברות על המילים, אבל
הראש כבר מלא. ואז מתחיל הלחץ: איך נזכור את כל זה? איך נדע לשלוף את זה
בזמן? איך ניגש לשאלה במבחן בלי להיבהל ממנה?
בדיוק במקום הזה אפשר להכיר לילד, לנערה או לתלמיד עוד דרך אחת לעבוד עם
החומר. לא במקום לקרוא. לא במקום להבין. אלא יחד עם הקריאה וההבנה.
קוראים לזה סמלול.
מה זה בעצם סימן אישי?
סמלול הוא לא ציור יפה במחברת.
זו נקודה חשובה.
סמלול הוא דרך להפוך רעיון, מילה, קשר או שלב בחומר לסימן קטן שיש לו
משמעות עבור הלומד. לפעמים זה שרבוט. לפעמים חץ. לפעמים צורה מצחיקה.
לפעמים אות גדולה, מסגרת, קו, שמש קטנה של קשרים, או משהו שרק הילד
מבין.
וזה בסדר גמור.
הסימן לא צריך להיות ברור לכל מי שמסתכל. הוא צריך להזכיר ללומד משהו.
הוא צריך להיות שלו.
יש ילדים שאוהבים מילים. יש ילדים שחושבים בתמונות. יש כאלה שצריכים
תנועה, צבע, קשר, צורה. כשאנחנו מאפשרות להם לסמלל, אנחנו לא אומרות להם
לוותר על הטקסט. אנחנו אומרות: בואו נמצא עוד דלת פנימה.
לפעמים דלת אחת לא מספיקה.
איך זה יכול להיראות בחזרה
למבחן?
נניח שיש קטע לימוד בהיסטוריה על תהליך של כמה שלבים. או פרק במדעים עם
מושגים שקשורים זה לזה. או שאלה באזרחות שדורשת להבין מה מבקשים לפני
שמתחילים לענות.
במקום לקרוא את הכל שוב ושוב, אפשר לעצור אחרי פסקה ולשאול:
מה הדבר העיקרי כאן?
איזו מילה חשוב לי לזכור?
מה הקשר בין שני הדברים האלה?
ואז לסמן ליד הפסקה סימן קטן.
למשל, אם מדובר בתהליך שמתחיל מבעיה וממשיך לפתרון, אפשר לצייר חץ פשוט.
אם יש שני צדדים מנוגדים, אפשר לצייר קו שמפריד ביניהם. אם יש מושג שגורם
לבלבול, אפשר להקיף אותו ולתת לו סימן אישי שמזכיר את המשמעות שלו.
זו דוגמה כללית בלבד. היא לא מבטיחה שהילד יזכור הכל, ולא אומרת שכל
תלמיד יתחבר לזה באותה דרך. יש מי שזה יעזור לו מאוד, יש מי שיצטרך ליווי,
ויש מי שיגלה שסוג אחר של סימן עובד לו טוב יותר.
העיקר הוא לא הסימן עצמו.
העיקר הוא הרגע שבו הלומד עוצר, חושב, בוחר מה חשוב, ויוצר לעצמו קשר
קטן עם החומר.
שם מתחילה העבודה האמיתית.
תרגיל קצר להתנסות
אפשר לנסות את זה כבר היום, עם עמוד אחד בלבד.
לא עם כל החומר. לא עם כל המחברת. עמוד אחד.
- בוחרים קטע קצר מתוך החומר למבחן.
- קוראים אותו פעם אחת לאט.
- עוצרים אחרי כל פסקה ושואלים: מה הדבר שכדאי לי לזכור מכאן?
- ליד הפסקה יוצרים סימן קטן. לא ציור מושקע. סימן.
- סוגרים את הדף לכמה שניות.
- פותחים שוב ומסתכלים רק על הסימנים.
- מנסים להגיד בקול מה כל סימן מזכיר.
כדאי לעשות את זה בלי לחץ.
אם הילד אומר שהסימן לא טוב, אפשר לשאול: מה הוא כן מזכיר לך? אם הוא לא
מזכיר כלום, מחליפים. אם הוא מצחיק, מוזר או עקום, זה אפילו יכול להיות
נהדר. סימן אישי לא צריך לקבל ציון באמנות.
הוא צריך לעבוד בשביל מי שיצר אותו.
הטעות הגדולה: להשקיע
ביופי במקום במשמעות
כאן חשוב מאוד לעצור.
הרבה פעמים, כשמבקשים מילד לצייר משהו ליד חומר לימודי, הוא נכנס למצב
של עבודה יפה. צבעים, קווים ישרים, לבבות, כותרות, דף מסודר. אין בזה שום
דבר רע, כמובן. יש ילדים שנהנים מזה, וזה יכול להרגיע.
אבל סמלול הוא לא קישוט.
אם אנחנו עסוקות בשאלה האם זה יפה, אנחנו עלולות לפספס את השאלה החשובה:
האם זה מזכיר משהו?
לפעמים דווקא הסימן הכי לא יפה הוא המדויק ביותר. קו שבור, עיגול מוזר,
חץ עקום, מילה מקוצרת. אם הילד יודע להסביר לעצמו מה זה אומר, יש שם
משמעות.
עוד טעות נפוצה היא להשתמש בסימנים מוכנים מדי. אייקונים, אימוג׳ים,
ציורים חמודים מהאינטרנט. הם יכולים להיות נחמדים, אבל הם לא תמיד מחייבים
את הלומד לחשוב. בסמלול, חלק מהלמידה קורה בזמן הבחירה: מה מסמל לי את
הרעיון הזה? מה יעזור לי לזכור את הקשר הזה?
יש גם טעות הפוכה: להפוך את זה למשימה גדולה מדי.
לא צריך לסמלל כל מילה. לא צריך למלא עמוד שלם. לא צריך להפוך כל חזרה
למבחן לפרויקט. לפעמים שלושה סימנים טובים בעמוד אחד שווים יותר מעשרים
סימנים שאין מאחוריהם מחשבה.
מעט. מדויק. אישי.
ומה עושים עם הסימנים אחר כך?
אחרי שסימללנו, לא משאירים את הדף בצד כאילו העבודה נגמרה.
אפשר לחזור אליו בהמשך היום, להסתכל על הסימנים ולנסות לשחזר את הרעיון.
אפשר לבקש מהילד להסביר לעצמו בקול. אפשר לכסות את הטקסט ולהשאיר רק את
השוליים. אפשר להפוך את זה למשחק קצר: מה הסימן הזה מזכיר? מה היה השלב
הבא? מה היתה המילה שהתבלבלה לנו?
ושוב, בעדינות.
בלי להפוך את זה למבחן על המבחן.
המטרה היא להוריד פחד, לא להוסיף עוד שכבה של לחץ. לתת לילד תחושה שיש
לו כלי. שיש עוד דרך. שהוא לא לבד מול ערימת מילים.
כי לפעמים ילד לא צריך שנגיד לו לקרוא שוב.
הוא צריך שנראה לו איך למצוא ידית קטנה להחזיק בה.
למי זה מתאים?
סמלול יכול לעניין הורים שרוצים לעזור בבית, וגם מורות ומורים שמחפשים
דרך נוספת לעבוד עם טקסטים, מושגים ושאלות. הוא יכול להתאים במיוחד כשיש
חומר שצריך להבין ולזכור, אבל חשוב לומר את האמת: זה לא קסם אחיד, לא
טיפול, ולא הבטחה לציון.
זה כלי למידה.
וכמו כל כלי טוב, צריך להכיר אותו, להתנסות בו, להתאים אותו לילד
ולחומר, ולראות איך הוא מרגיש בידיים.
אם הנושא הזה מסקרן אתכם, יש לעננים וובינר מוקלט בשם שפת הסמלול. הוא
עוסק בסמלול ככלי לזיכרון, להבנת הנקרא ולשגיאות כתיב, ומיועד להורים
ולמורים שרוצים להבין איך לעבוד עם הכלי הזה בצורה מסודרת יותר.
הוובינר המוקלט זמין לרכישה במחיר 99 ש״ח כאן: וובינר
מוקלט שפת הסמלול
אפשר להתחיל גם בעמוד אחד, בסימן אחד, בשאלה אחת פשוטה.
מה הילד שלי צריך לזכור מכאן?
ומשם, בעדינות, מתחילה דרך.
בהצלחה 💚
אם אתם רוצים להכיר את שפת הסמלול לעומק, הוובינר המוקלט של עננים זמין
לרכישה ב-99 ש״ח בקישור: https://www.ananim-edu.co.il/product/recorded_simlul_webinar/
השאירו תגובה