השבוע ביקרתי בכיתה בבית ספר בפתח-תקווה. לשמחתי הצטרף אליי לביקור איתמר, הנכד המתוק שלי בכיתה ב׳, הוא מכיר היטב את שיטת עננים.
שנים אני חולמת שאת השיטה שלי בכלל ילמדו ילדים. כשילדים מתבוננים בילדים ולומדים מהם – יש משהו שמעורר בי שמחה ועם השיטה שלנו זה קורה לא מעט…יש כמה אמהות שששיתפו את האירוע המשפחתי הנ״ל.
לביקור הצטרפה המורה הילה, שעברה את ההשתלמות של עננים ביחד עם הצוות שלה.
בזמן הפגישה איתה הבנתי שצריך לאגד את קצת הרעיונות שמסתובבים לי בראש שקשורים לעבודה בחדר שהיא מעבר למה שאנחנו מלמדים בקורס (שזה, בעצם, הבסיס).
ריכזתי הצעות ספורות לעבודה בכיתת עננים (אני בטוחה שההצעות הללו יציתו לכן את הדימיון, נעלה עוד הצעות בהמשך).
תמיד משמח אותי לפגוש מורות שמספרות לי על משחקים שהן ממציאות ועל משחקים שהילדים ממציאים.
אגב, אשמח לשמוע ואתן מוזמנות לשתף אותי.
- קחו כדור, זירקו על אחת האותיות שעל השטיח, הילד צריך לומר על איזו אות נחת הכדור.
- בקשו מהילד להסתכל על אות מסויימת בשטיח ולזכור היכן היא נמצאת. בקשו ממנו לעצום עיניים, או עיצמו לו אותן עם סרט, ובקשו ממנו להגיע לאותה אות. כאשר אנחנו משחקים בלמצוא הילדים נהנים וזוכרים את האותיות.
3. לקפוץ על רגל אחת ולכוון לאות.
4. לסמן אות שאני לא זוכר, ללכת לביה״ס ולהבדוק מה התומך שלה.
5.לסמן בטוש מחיק או אות שמופיעה בשם של חבר שלי.
סיר בישול
אם תקבלו לארוחה גרב תשמחו?? מוטיבציית הקריאה משתנה ברגע שהופכים את התהליך כולו למשחק משעשע. ראיתי הורים שהעיניים הבריקו להם כשהילד קרא את המילה גרב והביא להם “לאכול”. אפשר לבשל הכל: דימויים, אותיות, מילים, ומשפטים.
בתמונה מעל: שטיחון של ממה הכבשה (מייצגת את תנועת הסגול ) והאוכל שהיא קיבלה באהבה.
תאמינו לי זה טעים ..ובעיקר מסיח את דעתו של הילד מהקושי הראשוני.
קריאה
1. שימוש בתמרור עצור (זה שיש בכל בית ספר) להמחשת תנועת השווא. רק צריך לדאוג שצד אחד של התמרור יהיה מגנטי, כדי שנוכל להצמיד אליו אותיות.
2. אפשר להביא אביזרים מהבית שהצליל הפותח קשור לחג שמתקרב ובעצם כל אירוע.
למשל, תכף מגיע ט״ו בשבט אז אפשר להחליט שמחר זה החג של פופיק (הצליל הפותח של ט״ו בשבט) ולהביא כל מיני דברים חפצים שמתחילים בצליל הפותח הזה.
רצוי לא לשאול את הילדים מה מתחיל ב…לעיתים קשה להם לשלוף, וכשהם לא מצליחים זה מייצר לחץ מיותר שעלול לגרום לבלקאאוט – חוויה לא רצויה לילדים בראשית דרכם בלמידה.
עדיף לתת להם להגיע הביתה, לבחור חפצים ולהביא לכיתה. לעשות את תהליך החשיבה לבדם, בביתם.
3. אפשר לכתוב על הלוח תבניות, לכתוב מילים דומות, לעבור לביתן אחר, לכתוב מילים ולבקש לצייר את מה שכתבתי (בזמן שהילד מרוכז בציור – זה הזמן לעבור לעבוד עם ילד אחר).
4. עבודה עם רכבת ההפתעות שבחדר – ילד שמתקשה ומתבלבל בין או ואו – לתת לו להכניס תמונות לפי צליל פותח, תמונות רלוונטיות לקושי כמובן. זה סוג של בחינה סמויה, הילד לא יודע שאני בודקת, הוא משחק ואני יודעת אם הכל הופנם.
5. כתיבת משפטי הוראה כמו: ״לך לביתן של במבה ושים תמונה של חתול״ – הילד מתרגל קריאה והבנת הוראות. הוא מקבל תובנות וגם משחק.
מיצגון
המיצגון נהדר לעבודה על מעבר מיילה למשפט: כותבים הוראה עם הדימויים שיש לנו, לדוגמא ״שים אבטיח במקום פה״, ואח״כ חזרה על תבנית המשפט בשינוי קל: ״שים גזק במקום אף״. הילדים עפים על המשחק הזה! אפשר ליצור חייזרים של ממש גם מאביזרים שיש בכיתה או בבית. אפר לכתוב זה לזה, בקיצור המשחק הזה מפתח הבנה למשפט הכתוב ובד״כ גורם ללא מעט חיוכים.
המיצגון גם מסייע לעבודה על הזיכרון.
כתבתי על כך המון, הנה פוסט שממש ממחיש את הסיפור:
הנה הדגמה לעבודה עם המיצגון על הזיכרון בכיתת עננים:
לפרטים על כיתות עננים – צרו עימי קשר, נשמח לייצר כיתת עננים בבית הספר.
אגב, כתבנו בלוג שלם על לימוד בכיתת עננים.
תמשיכו לשחק וליהנות בלמידה!
שאלה שאמא שאלה אותי השבוע: ״איך אגרום לילד שלי להפסיק לנחש?
הוא קורא ומנחש את המילה, לפעמים מצליח ולפעמים טועה, אז איך גורמים לו להפסיק לנחש״?
אז הנה המלצה למשחק שימחיש לילדים למה לא כדאי לנחש:
קחו דף, כיתבו עליו מילה, למשל ניקח את המילה ״גשר״.
נכתוב את המילה, מנוקדת, על דף,
נסתיר את 2 האותיות האחרונות ונשאל את הילד/ה מה האות הבאה אחרי האות הגלויה בפניו.
הניחושים יתחילו, של האות, של המילה.
אם יגיד ״גשם״ – אימרו לו ״ואולי זה גרב? ״
כך הילד יפנים את נושא הניחושים.
אפשר לנסות זאת גם עם מילים דומות, מנוקדות (עוף ועוף, שוק ושוק) – ואז הילד מפנים שלא כדאי לנחש אלא לדייק בקריאת הניקוד ולא רק האותיות.
אפשר גם להמחיש לו את הסיפור הזה באמצעות שיח על קליעה למטרה, כדורגל וכדורסל.
הרי לא תשלח את הכדור או החץ מבלי לכוון, נכון? אז בכל זאת
מה עושים כדי לגרום לילד לקרוא מהר יותר
אפשר להתמקד בקריאת תבניות (זכר, נקבה, יחיד, רבים, בניניי הפועל וכו…).
כשהילד מפנים תבנית הוא לא מבזבז את הזמן על פיענוח,
ובעצם קורא מהר יותר ובצורה אוטומטית.
בהצלחה!
הרבה פעמים פונים אליי ומספרים שהילד יודע תנועות ואותיות,
אך עדיין קורא לאט ולא מצליח לקרוא ברמה שוטפת.
אני רוצה להציע כמה הצעות. היום תקבלו טיפ ראשון.
נתחיל בדוגמא:
אם אני מלמדת ילד לרכב על אופניים – אומר לו שצריך להסתכל על משהו רחוק שאליו הוא רוצה להגיע.
לא אגיד לו למקד את המבט באיך הגלגל נוסע, או במשבצת על המדרכה,
כי אז הוא יאבד שיווי משקל ויכשל.
אותו דבר מתרחש גם בלימוד הקריאה.
כדי להשתלט על הקריאה – הילד מתחיל בקריאה טכנית, כלומר הברה הברה.
הוא עוד לא באמת מבין מה הוא קורא.
למילה אין משמעות ולפעמים ממש קשה לו.
כשהיה צעיר יותר, אולי הקריאו לו ספרים וסיפורים מגניבים.
עכשיו הוא קורא טקסטים מהחוברת מביה״ס שאין בה עניין. הכל טכני.
אני ממליצה בלהתחיל לבחור ספר שעשוי למשוך/לעניין,
ולאמץ קריאת הד: אני קוראת והילד חוזר אחריי.
ביום הראשון מתחילים בקריאת משפט (מספר שהילד אוהב, לא טקסט לימודי חס וחלילה),
למחרת אקרא שני משפטים, ואז אתקדם לשלושה.
הדבר דומה גם לתינוק שמתחיל ללכת, נותן יד להורה ועם הזמן, מבלי שההורה מרגיש,
התינוק מתחיל לחקות את הקצב של ההורה ורץ קדימה.
ממש כמו אותו תינוק שלומד ללכת, גם קריאת הד היא משהו שמתחיל בקרבה גדולה ואז השתחררות.
הילד פחות מאויים, מבין מה שהוא קורא, עסוק בסיפור המעניין והעסק נעשה פחות טכני.
עכשיו מתחיל רצף ויש התקדמות.
אני ממליצה בחום לנסות קריאת הד
בפעם הבאה נדבר על תבניות ואפילו נמליץ על תוכנה חדשה לאלה שאוהבים מסכים.
מכירים את הבלוג שלי? אני מעלה בו עוד המון פתרונות ומחשבות על חינוך ולמידה>>
פתחתי אפשרות להרשמה מוקדמת לקבלת הגמד, מוזמנים לכתוב לי בפרטי כדי שאפנה ברגע שהמוצר יצא למכירה.
]]>שווא הוא לא תנועה ובשל כך לילד לא ברור מה קורה איתו, איזה צליל להשמיע?
לימוד השווא מתחיל כבר בתחילת השנה, ילד עם קושי ובמיוחד קושי פונולוגי עלול כבר מתחילת לימוד הקריאה להיתקל בקושי.
מי שמכיר את שיטת עננים יודע שלשווא לא יצרנו ביתן.
אות שנכנסת לביתן זזה, היא בתנועה, כאשר הוגים אותה משהו במנח הפה משתנה.
אות בשווא לא זזה, אנחנו קוראות לה אות “תקועה”.
כאשר אנו מספרות את הסיפור של “פארק האותיות של מילוש”, כבר בהתחלה מילוש יוצרת אותיות וכאשר היא מרימה אותן, הן לא משמיעות צליל מוגדר, משהו שנשמע
קצת כמו גמגום או בכי.
לעומת זאת’ כאשר האותיות נכנסות לביתנים ברור מה צריךלעשות עם הפה, יש מנח פה מוגדר ויוצא צליל ברור.
בתפיסה שלנו השווא נלמד תוך כדי תזוזה, אנו לא מתעכבות על הלימוד שלו יותר מידי,
אנו מתחילות מיד מהתנועות ובשלב הקריאה אנו מתחילות במילים קצרות,
מילים שהאות בשווא או ללא תנועה נמצאת בסוף המילה,
למשל המילים: שיר, דג, אור,
למה? כי כך הילד מבין לבד איך להשלים את המילה. הסיומת ברורה לו.
אחרי שהילד קורא מילים כאלו ללא קושי אנו עוברות למילים ארוכות יותר המשלבות שווא באמצע
המילה, לילד כבר די ברור איך הצליל של האות אמור להישמע.
אז אם אתן שואלים אותנו איך ללמד שווא? אנו ממליצות להזכיר את השווא כבר
בהתחלה אבל מיד לעבור לתנועות וליצור למידה תוך כדי תזוזה, הנאה והנעה.
]]>
ביה״ס יחכה עוד קצת, תנו להם ולנו ליהנות, להיות בדיוק מי שאנחנו בלי העול הבלתי נסבל של להתמודד עם מה שקשה.
זה מזכיר לי ערימת כלים בכיור…אז מה אם היא תחכה למחר בבוקר, הרי הכלים לא יברחו.
בי נשבעתי, לא אשכנע אתכם לשבת עם ילדים כל יום על חוברות עבודה או על קריאת ספרים, נהפוך הוא!
אשכנע אתכם לחפש את החופש שבתוך הלמידה, את המשחק, ההרפתקאה, המטמון, ההפתעה.
למשל, למצוא דרך מוצלת, נחל, ים, או להפוך את הבית ללונה פארק, למקום שיש בו הפתעות. .
בסרטונים החינמיים של ״עננים״ בנושא הקריאה ניתן לראות כיצד באמצעות משחקים ותרגול פשוט של חמש דקות ביום לומדים אותיות עובדים על מודעות פונולוגית, הפקת צלילים בודדים ומילים. .
ברוב המקרים הלימוד הזה רץ, אך חשוב לדעת לזהות קשיים,
כי בניגוד לכלים שמחכים בכיור הקשיים לא קופאים על מקומם.
הילדים מרגישים את הקושי עוד לפני שהמבוגרים מבחינים בו וזו השעה בדיוק שהדימוי העצמי מתחיל להיפגע. ילדים מפתחים הימנעות, סוג של אלרגיה למאמציהם של המבוגרים להחדיר בהם בכוח את החומר שמשום מה לא נקלט.
אתן דוגמא קטנה לקושי: אם אני אומרת אָה בביתן של במבה המכשפה, לא בטוח שאני אדע לקחת את האות ב׳ ולהבין שעליי להגיד בָּהּ. כי מה פתאום האות ב׳ משנה את שמה לבָּהּ?
למה זה קורה? זהו קושי פונולוגי: הילד מתקשה לחבר את הסימן לאות ולהפיק את הצליל.
התופעה הזו יכולה לתקוע ממש את ההתקדמות של הילדים בקריאה. היא יכולה להפחיד אותם, כי הם רואים שאחרים מתקדמים ומבינים והם לא.
במצב כזה, מומלץ להשמיע לילדים במשך 3-4 ימים את קטעי השמע שיצרתי, בהם אני מלמדת העברות בין אָה לאִי, אָה וְאֶה, אוֹ ואוּ ואוֹ אוּ וְאִי.
הילדים שומעים ומהר מאוד נוצרת להם תבנית בראש. כך הם לומדים לבצע את ההעברות. ההקלטות ירככו את הבעיה די מהר ולבסוף היא תיעלם.
מומלץ לשמוע קטע אחד פעמיים ביום, בזמן עירות ובזמן שינה.
את קלטות השמע ניתן לקבל לאחר הרשמה לקורס האונליין המורחב שלנו.
דוגמא נוספת: אם ילד לא זוכר אותיות יכולות להיות לזה סיבות שונות (זיכרון ,שליפה, קשב,פונולוגיה). איך ספר האותיות פותר את הקשיים האלה? תוכלו לראות בסרטוני הקורס.
אז לא להעמיס בחום הגדול כלום! כן לאפשר חופש ומשחק.
פרטים נוספים עליו אפשר למצוא כאן>>
]]>
הדבר נכון עבור ילדים והן עבור מבוגרים.
יתרה מכך, האפקטיביות הזו לא תלויה ביכולת האומנותית שלנו, באיכות הציור וגם לא בזמן שהוקדש אליו.
האפקט התרחש אפילו כשהיו רק 4 שניות לשרבט משהו.
בניסוי הוקצב זמן קצר ללומדים לסכם לעצמם משהו שלמדו. הם יכלו לכתוב או לצייר את מה שלמדו. בחלק מהניסויים הוצגו ללומדים תמונות של התוכן (כדי לראות אם ההצגה הוויזואלית היא זו שגורמת לנו לזכור ואז אין סיבה לצייר).
המחקר הראה שהציור הוא אפקטיבי במיוחד לזיכרון של התוכן, לא רק בגלל הוויזואליות שלו (כי בחלק מהמקרים הלומדים קיבלו תמונות של התוכן), אלא בגלל עצם הפעולה המוטורית הקשורה לתהליך,
שגורמת לנו “לשרטט” את מפת התוכן גם בתוך הראש שלנו בצורה מרחבית ו”לנהל” אותו באופן אפקטיבי ומומחש.
כתוצאה מכך אנחנו לומדים ומפנימים דברים הרבה יותר מהר.
להלן גרף מהמחקר שממש ממחיש את תוצאותיו:
ב״עננים״ קוראים לשירבוט הזה סמלול.
הנה הסבר מה זה בדיוק:
מוזמנים לצפות בסרטונים רבים שמלמדים את שפת הסמלול (בחינם!) – נרשמים לקורס החינמי וצופים בחלק השלישי שנושאו ״איך משתמשים בשפת הסמלול להבנת הנקרא״.
למחקר המלא על סגולות השרבוט.
]]>