״והארץ היתה תוהו ובוהו״.
מה זה תוהו ובוהו?
תוהו – לתהות, בוהו – לבהות.
כלומר, ללכת לאיבוד ולא לדעת על מה, לא לדעת איך לתקן/לפתור את המצב שבו אני נמצא.
כך מרגישה חרדה. כך מרגיש אדם מתוסכל.
ילדים רבים נמצאים במצב הלא פשוט הזה בהקשר של למידה.
ילד שיושב בבית הספר 4-5 שעות, בעל כורחו, לא מבין, תוהה, בוהה,
מלקה את עצמו כי הוא לא מבין מה שמלמדים אותו וחושב שהוא לא בסדר,
הוא חרד.
לכן ילדים הרבה פעמים קוראים לבית ספר בית סוהר…
אם נשאיר את הילד כך – זה תוהו ובוהו!
אלוהים ברא את העולם ב-6 ימים
וילדים? בד״כ קשה להם לדחות סיפוקים,
הם רוצים שהכל יסתדר להם כאן ועכשיו.
אבל למידה היא תהליך וילדים עם הפרעת קשב מתקשים להפנים שנדרש כאן תהליך.
במצב כזה אני מראה לאותם ילדים סולם ואיך רק באמצעות טיפוס, שלב אחרי שלב, ניתן להגיע למעלה.
גם מדרגות ומעלית מאפשרות להגיע למעלה בשלבים.
תסכול מביא בעיית דימוי עצמי,
נגיד שהילד לא מבין משהו, עלינו לאפשר לו לעבור ללמידה ותהליך ולא להגיע למצב של הימנעות,
עליו להצליח לפרוץ את המקום שקשה לו.
עלינו לעזור לו להדליק את האור, אבל כמו בתהליך עם שלבים.
אם יש קושי בהפנמת צלילי הקריאה (תנועות), קושי פונולוגי, צריך להכניס את הילד לתהליך,
ובשיטה שלנו תהיה לו גם תחושת סיפוק כי דברים קורים מהר,
לא כמו שמדליקים אור,
אך התזוזה מהירה והילד מרגיש ורואה שהוא מתקדם. גם ההורה רואה.
באופן כזה נחזיר לו את אמונו במוחו וביכולתו.
